זה פרץ עלינו ללא התראה, ללא הודעה מוקדמת, ככה פתאום ואני עדיין אינני
יודעת איך לאכול את זה תרתי משמע.
לפני כשבועיים יצא הצעיר שלנו בהכרזה ש"בשר זה רצח" וגם
ביצים וכל מוצרי החלב הם מחוץ לתחום מבחינתו. כשניסינו לברר מה? מי? מו? – הוא
סיפר לנו על "ההרצאה הנצפית ביותר באינטרנט". בחור אמריקאי בשם גארי יורופסקי
מפיץ את בשורת הטבעונות.
אבל האמת זה לא בחור- יותר
מכונת תעמולה משומנת - הכל שם כ"כ מפומפם שיווקית ואני אומרת את זה במובן הטוב
של המילה. אני לא מדברת על התכנים (שכמובן משולבים בהם אמצעים פופוליסטיים לשכנוע
כמו, צילומים בסתר של משחטות באמת ברבריות ושאר מקרי התעללות מרושעת) או על ההרצאה
פר-סה, (הגארי הזה אכן יודע לדבר ולהתנסח) אלא על כל הבאזז שמסביב. אין ספק, החברה
שעובדים איתו – כל המערכת הזו – עובדים טוב, מחושב ואסטרטגי – החל מבחירת הצבעים
ללוגו – צהוב איקאה צעקני ובולט שעושה את העבודה וכלה בכל האתרים התומכים של
ההרצאה – קישורים לכל מיני סלבס שתומכים או אתר נילווה ששם אפשר לצפות בעקומת
הגדילה של החשיפה להרצאה...
בקיצור בין לילה הפך הקרניבור הצעיר, הנוסע המתמיד ב'מוזס' ושאר מרעיו
לאוכל מאסיבי של ירקות ושאר קטניות. בדיוק כשיצאתי בהכרזה שגם אני וגם המטבח בחופש גדול - כלומר סגור.
משתמשת בתירוץ המוחץ ש"מי בכלל יכול לאכול בחום הזה" (ממילא אין סדר יום
ברור בחופש- הגדולה רוב הזמן לא בבית והאמצעית כל השבוע בצבא) ודקה אחרי שנפרדתי באטליז
בטירה מלמעלה מ-900 ₪ והמקפיא מפוצץ בצלעות, פילה ובכל הטוב הבשרי.
כבר היינו בקטע הצמחוני. אישי היקר, למעלה מעשר שנים בחייו, התנזר
מבשר ותוצריו כולל אקססורייז עשויי עור כמו חגורות או תיקים. גם לגדולה הייתה
אפיזודה חולפת בתחום הצמחונות שוב באותו טווח גיל של הצעיר כיום – כלומר גיל
ההתבגרות...
האמת, אני מורידה את הכובע בפניו –זה לא קל באופן כללי (גם לאדם
מבוגר) ובמיוחד עכשיו בחופש עם כל הפיתויים בחוץ. כל בילוי הופך למשהו שצריך לחשוב
עליו. מה שפעם היה טבעי וזורם דורש עכשיו חשיבה.
פופ קורן בסרט זה בסדר אבל מקדונלד או בורגריה אחרת כמובן שלא. ומה עם
כל השייקים ששורצים בכל קניון – כן, פירות טריים טבעיים על בסיס של יוגורט – שיא
הבריאות הא?(אירוניה, אירוניה, אני לא מחזיקה מכל הבריאות שמנסים למכור לנו
ביוגורטים) אבל לא. צריך להסתפק בתחליפים על בסיס אחר כמו "סמוזי מרען על
בסיס לימונדה" או משקה "נבט חיטה עם מיץ מלון" – תודו שזו לא
הבחירה הראשונה של רובנו. זה הרבה פחות מתוק ולא כ"כ מוכר לחיך של נער מתבגר
שרמות הסוכר שצרך עד אתמול היו גבוהות בהרבה.
סושי זו אלטרנטיבה בתנאי שיהיה צמחוני וגם בלי התוספת של החביתה
היפנית. נודלס או פתאי? רק על בסיס של אטריות אורז. פיצה? בלי הגבינה. וכל
עוגה/קארסון/ בייגלה – צריך לחשוב - מכיל ביצה או לא?
בקונצרט סיום השנה של המורה לגיטרה הוא עמד שם בחוץ הילד- יצא לאתנחתא קלה – עוגת הבית של אוסם – כולה - זה היה הכיבוד. הוא היה רעב, לרגע
לקח לעצמו חתיכה – אבל אז הוא נזכר וויתר- כמו שאמרתי – מורידה את הכובע.
עוד לא פקדנו את עדן וחנויות הטבע למיניהן אבל בהחלט הסתערנו על חצי
חינם. המקרר מלא בכל סוגי תחליפי החלב – היה צריך לקנות את הכל, כי התחיל פה תהליך
של ניסוי וטעייה: חלב אורז, חלב שקדים, חלב סויה של אלפרו, חלב סויה של תנובה, חלב
סויה של תנובה במתיקות מעודנת, משקה סויה בטעם וניל, משקה שוקו של אלפרו, חלב סויה של הרדוף, חלב סויה...חלס...
אמהות ישר יודעות מה המשמעות... (רבע דקה אחרי שהקונצרט נגמר ניגשה
אלי אמא של חבר ובאחוות מצוקה ביקשה שבפעם הבאה אצייד את הילד במתכונים טבעוניים –
ואת זה אומרת משהי שכבר בעניין - בעלה צמחוני.)
ואני מתה על חלוקת התפקידים הכמעט דרוויניסטית הזו שיש בין המגדרים.
האב כמובן מאמץ/תומך/מתלהב וגם הצטרף לבשורה ואני הפולנייה כבר קולטת שבמקום לצמצם
את נוכחותי במטבח כפי שקיוויתי, המפלס רק יעלה - ועכשיו בבקשה שאף מטיף/פה בשער לא
יגיד/תגיד שלא צריך לטרוח יותר – לא סתם יותר-הרבה יותר – כשעושים את המהפך הזה – ולא
אכפת לי שיעשו – הילדים שלי כלומר - אבל not on my watch, רק החל מגיל עשרים פלוס, כשהם שוכנים לבטח
במעונות או בדירת החדר השכורה – אז כבר אוכל להיאנח (כיאה לפולניות) ולהגיד עם טונה של רגשות
אשם שיעברו מהר: "טוב אני את שלי
עשיתי - הילד בוגר ויודע להתנהל"
(תנו לי רגע לשגות באשליות). וזה לא רק הבישול עצמו, גם הקניות עצמן צריכות להיות
מחושבות. צריך לשים לב שיש בבית כל הזמן מלאי של מזונות כגון שקדים, אגוזים, טחינה,
קטניות וחסות למינן וכו'... ושאת לא יכולה כבר לסמוך על יכולת האלתור שלך במטבח,
כי עכשיו הכול צריך להיות SUPER מבוקר כדי שהילד יקבל את כל מה שצריך, ועוד לא
דברנו על בדיקות דם ו 12- B.
נו ..וכאילו בהזמנה שלושה ימים אחרי ההכרזה הדרמטית, באותו סוף שבוע
בדיוק התפרסמה כתבה מקיפה מאד (מעל עשרה עמודים) במוסף של הארץ על כל נזקי הבשר, כמה
רעל מכניסים לשם ותחת הכותרת "אלה העובדות שתעשיית המזון לא רוצה שתגלו"–
עם צילום מדהים ומצמרר של יד אוחזת אקדח עשוי כולו בשר אדום נוטף דם...
אז עכשיו אנו מבלים הרבה עם הסייטן - כן, יש מילה כזו וגם מוצר כזה. משהו
חדש שהתוודענו אליו (מי אמר שלא לומדים מהילדים).
והנה כמה מילים מויקיפדיה להשכלה כללית...
"סייטן הוא סוג מאכל העשוי מחלבון הגלוטן
המצוי בחיטה. הכנתו נעשית על ידי שטיפת בצק העשוי מקמח חיטה עד להמסת העמילן. הסייטן
נפוץ בעיקר כתחליף בשר, בשל דמיונו לבשר בטעם ובמרקם, אולם הוא נפוץ פחות ממאכלי הסויה
למיניהם (ובעיקר הטופו).
מקורו של הסייטן הוא בסין, שם הומצא על ידי
נזירים בודהיסטים שדתם אוסרת אכילת בשר ונזקקו לתחליף למוצרי הסויה שהיו במחסור. משם
התפשטה הכנת הסייטן לשאר מזרח אסיה ובמיוחד ליפן, שם הפך הסייטן לפופולרי יחד עם מוצרים
דומים רבים (הידועים בשמם הכללי - פו (Fu).
השם סייטן (Seitan)
הינו חידוש לשוני מהמאה ה-20. ג'ורג' אוסווה, מייסד המקרוביוטיקה, המציא את המילה,
שפירושה המילולי "עשוי מחלבון", בשנות ה-60, ובעקבות התפשטות המקרוביוטיקה
הפך השם לנפוץ ביותר בעולם המערבי, זאת למרות שביפן אינו משמש כמעט כלל.
הסייטן נפוץ כיום בקרב בודהיסטים וכן בקרב צמחונים
וטבעונים רבים. בעולם המערבי (ובישראל) ניתן להשיגו בעיקר בחנויות טבע בצורתו המוכנה,
והכנתו העצמאית אינה שכיחה בשל הזמן והמאמץ הנדרשים למכינים שאינם מיומנים.
השימוש בסייטן נפוץ בקהילת העבריים מדימונה
אשר עלו מארצות הברית (שם היה מוכר הסייטן בקרב טבעונים כבר בשנות ה-60) ושומרים על
אורח חיים טבעוני. במפעלם ביישוב אף מיוצר סייטן ומשווק ברחבי הארץ וניתן למצוא אותו
במגוון אופנים, מוכן לאכילה".
זה מה שאוכלים אצלנו בימים אלה...
וזו התוצאה הסופית.
ולקינוח
קריקטורה שהתפרסמה במיוחד בשבילי, כן, כן, ביום
חמישי האחרון.
הרפתקת קיץ? – נחייה ונראה....
