התגלגלו לידינו זוג כרטיסים לאולם ה-VIP בסינמה סיטי. הם שכבו כ"כ הרבה זמן שכבר חשבנו להעביר לדור הצעיר, אולם
הילדים התעקשו שאנחנו צריכים קצת יותר לצאת ול"השתחרר" ..אז חכינו לסרט
שיהיה ראוי למעמד והלכנו ל"השתחרר"...
לא רוצה להישמע כמו איזו דודה קנטרנית ומיובשת, משביתת שמחות, פולניה
ששום דבר לא מספק אותה, אבל האמת איך להגיד את זה... במילה אחת... פאתט.
המעמד היה מצחיק והזוי בו זמנית.
עומדים אנשים בתור ומעמיסים צלחות (חד פעמיות) כאילו מדובר בארוחת
הבוקר באיזה קלב הוטל באילת או אחד התחליפים הגינרים שלו – רק בלי האינטימיות (עלק)
שנוצרת אחרי שהות של מספר ימים והיכרות ברמת המעלית.
פרשנו לשולחן בר בחוץ והחלטנו ללכת על הגלידות (בן & ג'ריס).
פרשנו את כל המבחר והלכנו על מבחן טעימות בליווי כמה כוסות יין שעשו את העבודה
וגרמו לנו הפעם באמת להשתחרר. הפופ קורן סיפק את הליווי המלוח.
נוח זה כן, אבל כורסאות הסקיי באולם בליווי שמיכות הכירבולית (שעליהם מפומפם
לאורך ולרוחב הלוגו של סינמה סיטי) המשיכו את מראה חסר האפיל שמקודם.
והסרט?
הסרט - סרט FUN של קיץ ולחובבי הז'אנר בהחלט מספק את הסחורה.
התאוריה שהתפתחה בשני הסרטים הראשונים לפיה כל מיני אייקוני תרבות/
דמויות קוויריות לא יכולות להיות משהו אחר זולת חוצנים/חייזרים - מקבלת כאן דחיפה נוספת (ע"ע דניס רודמן). הפעם תחת מעטה העלילה ובגיבויה התלבשו על שנות השישים (1969 ליתר דיוק), אנדי
וורהול וסצנת "הפקטורי" שרווחה אז סביבו.
הסצנות האלה שבהן מופיעה דמותו של וורהול, גם אם אינן תופסות את מרביתו של הסרט ומופיעות
באופן אגבי לקראת סופו, רוויות פרטים שיחזוריים ששווה לראות את הסרט שוב פעם
בזכותם.
אי אפשר להתעלם כמובן מתואם טומי לי גו'נס הצעיר (ג'וש ברולין) שגונב
את ההצגה והאמת זה לא כ"כ בעיה כי לי ג'ונס האורגינל נראה super עייף ולא שייך וסמית
נראה שלא ממש אכפת לו (איפה הרפרטואר הוויל סמיתי הרגיל?)
לסיכום ...
מלאנו את חובתנו
עשינו וי על - וי. אי פי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה