הלכתי לשחות

לאחר שבעלי שיחיה מתחיל להדביק בטיבעוניותו (הילד פרש – הבעל נשאר) וברזונו את הפער שביני לבינו, ולאחר שמזה זמן רב אני קולטת ששני הק"ג שחסרים (יותר נכון נמצאים) לי למראה מיליון הדולר שלי מתרכזים בבטן - ואלה לא ירדו גם עם מיליון דיאטות שבעולם, אלא אם לא יקרה פה משהו דרמטי – ובמילה אחת – התעמלות, החלטתי לעשות את המעשה וללכת לשחות.

הבריכה היא בריכה עירונית על כל המשתמע מכך.

במסגרת באזז הנוסטלגיה מעורר הבחילה שפוקד אותנו כבר כמה שנים, כל בריכה שנייה מתהדרת בסלוגן "בריכה של פעם", כשה"פעם" מתבטא בד"כ בשירותים ומקלחות ירודים, מלתחה מוזנחת וחלודה ועובש בכל פינה. אבל כאן נתגלתה בריכה לא מתיימרת, לא פנסית ולא מתייפייפת,

 בבחינת   WHAT YOU SEE IS WHAT YOU GET  

צנועה וסולידית בדיוק למידותיי, בלי כל עקרות הבית המיואשות עם הפרנץ בציפורניים והאיי פון בידיים.

בשעה שהגעתי (לא ממש מוקדם היסטרי על הבוקר) קידמו את פני כמה קשישות חביבות (אחת מהן אפילו בירכה אותי בשנה טובה - כבר התחלה טובה), חבורת תיכוניסטים מאיזו מגמת ספורט, מספר שוחים גברים בגיל העמידה פלוס (גם המציל כבר לא נער) ועובדי תחזוקה.

התאבזרתי כראוי – או ככה חשבתי. משקפי שחייה של הבן, שלא היו מתאימים למידותיי ולכן לעין שמאל נכנסו מיים כל הזמן. כובע ים של הבת כשהיא עוד היתה בכיתה ח' ולכן שוב השערות בצבצו  מכל עבר– אבל לא חשוב – שום דבר לא ימנע ממני את המיקצים האולימפיים שאני הולכת לעשות.   

בצעד בוטח נכנסתי למיים -  שיחקתי אותה מקצועית ועניינית.  אפילו לא השמעתי איי כשגופי גילה שטמפרטורת המיים לא תואמת לציפיותיו. כבר קודם סרקתי במהירות את הבריכה כדי לראות איזה מסלול פנוי שאוכל להתביית עליו. השלישי -  או קיי -  עכשיו צריך להגיע אליו – גם אם זה כרוך בהתנגחות ראסייה לראסייה עם השוחה האומלל של מסלול מספר שניים שלא ידע מאיפה באתי לו... (מה לעשות, חשבתי שהוא סיים אז נכנסתי לו למסלול והוא המסכן סתם לקח אוויר)  איזו חנונית... איזו פאדיחה...

טוב להתעשת! מתחילים לשחות ואכן שחיתי ואפילו הפתעתי את עצמי. עשר בריכות מי היה מאמין. אמנם אורך כל בריכה 25 מטר ולא חמישים ואמנם עשיתי פאוזה בין בריכה לבריכה (הסיגריות, הסיגריות) אבל דפקתי עשר בריכות וכבר התחלתי לרקום בדמיוני תוכנית אימונים ספרטנית בסגנון אולימפי משהו.

עכשיו ברצינות.

לכל אחד יש את המדיטציה שלו.

מיים בשבילי זה כיף. שחיינית דגולה אני לא (בקושי חזה) – ובכל זאת יש משהו במיים שעושה לי את זה.  

שקט רטוב שעוטף אותך ... מרגיע... מרגיע  והכי חשוב -  משהו לעצמי.

הקיבוצניקי

האולימפי

הסקסי

ולאירועים מיוחדים (כלומר אחרי פחות 4 ק"ג)