הזנב זאת הכלבה והכלב זו אני ורגע לפני שאתם תוהים מה פשר ההלקאה העצמית הזו אבהיר שהכוונה לטיולים עם הכלבה. מאז שפרצה קיקה לחיינו הפכו הטיולים איתה למה שבהחלט אפשר לכנות 'יציאות סדירות'. סידור העבודה כבר נקבע ולי שמור בד"כ הטיול של אחה"צ ולעת ערב.
אלה שעות טובות אשר מביאות איתן גם הרבה הרהורים ומחשבות פילוסופיות משהו.
עם הזמן נקבעים בטיול הרגלים מסוימים. אנו פותחות בדבר "לשמו התכנסנו". קיקה עושה מה שעושה ואני בטלפון מבלבלת לכולם את המוח. לרוב מתנצלת ומסבירה ש"לא, אני לא נמצאת בחדר כושר" והתנשפויות הנשמעות הן תוצאת ההיגררות שלי לאורך הרחוב אחרי הכלבה.
ביחד אנו תוהות על המשך דרכנו המשותפת. נדרשות הכרעות לא פשוטות. האם לפנות ימינה לעבר הרחוב הוותיק נטול המדרכה אך עם אספלט זרוע בכתמי פירות מרקיבים של פיקוס או שאולי שמאלה והחוצה לכיוון מגרש הכדורגל, שם עוד נשארה מעט קרקע בתולין מנדל"ן. הצהוב של החרציות נרמס תחת רגליה והיא לא מחמיצה אף נשורת של הולכי על ארבע אחרים- piece by piece. אם ישחק לנו המזל אף נתקל בכאלה שטיולם מסונכרן עם שלנו. התחלנו להכיר את הקבועים שבהם ובכל מפגש שכזה מתחזקת אצלי ההכרה עד כמה נכונה הקלישאה שכלבים הם כמו בני אדם, לכל אחד אופי משלו, טמפרמנט אחר וייחודי וכו'. יש המסויגים והנרתעים, הסקרנים אך שקטים, התקיפים והתוקפנים ויש כמו קיקה- סוללת אנרגייזר באריזת כלב. כולה התלהבות והתפעמות מהעולם ומיושביו במיוחד אלה המכונים אנשים. אין אחד שהיא לא מסתערת עליו בנפנופי זנב נמרצים (כבר חשבנו לפצוח במיזם הזנק ולרתום נפנופיי הזנב האלה כמקור כח לתחנת אנרגיה קטנה) - ושלא תבינו לא נכון - הכל מאהבה, אבל לך תסביר את זה לאימא עם זאטוט או מטפלת בשעת טיול עם תינוק בעגלה. גם נוכח כמות הזרים המצויים בשכונה (כבר אמרתי ש"כאן בונים") הבנו שקבלנו "מוצר פגום" - כלבת שמירה היא כבר לא תהיה. אותה אהבה היא מפגינה גם כלפי ראשון הפועלים ועד אחרון האינסטלטורים.
אנחנו משלימות את הסיבוב ונכנסות אל תוך אחד הרחובות החדשים בשכונה, מה שקרוי בפי כל רחוב הולנדי (המצאה זוועתית עם ניחוח של חוץ לארץ. טוב לרשויות - מקטין עלויות כי לא צריך לבנות מדרכה משני קצוות הכביש ויופי לכל הנדל"ניסטים למיניהם כיוון שמאפשר בנייה רוויה עוד יותר מהרווי ממילא).
זהו רחוב השערים האחידים - שערי ברזל שבתחתיתם מצויים שלושה פתחים בצורת ריבועים קטנים. כמו תמונת הבזק המקפיאה אובייקט בתנועה - כך גם השערים הללו, באבחת יד אחת הוקפאו השערים הללו תחת איזושהי גחמת אופנה אדריכלית. שער, שער, פתח, פתח- קיקה דוחפת את חוטמה לתוך החללים המרובעים הקטנים. זו ההזדמנות שלה להתעדכן עם חבריה מעבר לגדר וגם מפגשים אילו מצויים במרווח הצר שבין טמפרמנט א' לב'. למדנו גם מאיפה צריך להימנע וכמו על ביצים אנחנו עוברות בשקט את הבית, בו שתי כלבות, אחת דנית ענקית והשנייה פינצ'רית זערורית פוצחות בדואט נביחות משתק. לעיתים מצטרפת לטיול גם החתולה - שתיהן חולקות אותו הצבע ואז המראה נראה קצת הזוי- אישה נגררת אחרי כלבה ומעט אחריהן בקצב אחיד ושמירת מרחק משתרכת חתולה...לאן נלך מחר?
אלה שעות טובות אשר מביאות איתן גם הרבה הרהורים ומחשבות פילוסופיות משהו.
עם הזמן נקבעים בטיול הרגלים מסוימים. אנו פותחות בדבר "לשמו התכנסנו". קיקה עושה מה שעושה ואני בטלפון מבלבלת לכולם את המוח. לרוב מתנצלת ומסבירה ש"לא, אני לא נמצאת בחדר כושר" והתנשפויות הנשמעות הן תוצאת ההיגררות שלי לאורך הרחוב אחרי הכלבה.
ביחד אנו תוהות על המשך דרכנו המשותפת. נדרשות הכרעות לא פשוטות. האם לפנות ימינה לעבר הרחוב הוותיק נטול המדרכה אך עם אספלט זרוע בכתמי פירות מרקיבים של פיקוס או שאולי שמאלה והחוצה לכיוון מגרש הכדורגל, שם עוד נשארה מעט קרקע בתולין מנדל"ן. הצהוב של החרציות נרמס תחת רגליה והיא לא מחמיצה אף נשורת של הולכי על ארבע אחרים- piece by piece. אם ישחק לנו המזל אף נתקל בכאלה שטיולם מסונכרן עם שלנו. התחלנו להכיר את הקבועים שבהם ובכל מפגש שכזה מתחזקת אצלי ההכרה עד כמה נכונה הקלישאה שכלבים הם כמו בני אדם, לכל אחד אופי משלו, טמפרמנט אחר וייחודי וכו'. יש המסויגים והנרתעים, הסקרנים אך שקטים, התקיפים והתוקפנים ויש כמו קיקה- סוללת אנרגייזר באריזת כלב. כולה התלהבות והתפעמות מהעולם ומיושביו במיוחד אלה המכונים אנשים. אין אחד שהיא לא מסתערת עליו בנפנופי זנב נמרצים (כבר חשבנו לפצוח במיזם הזנק ולרתום נפנופיי הזנב האלה כמקור כח לתחנת אנרגיה קטנה) - ושלא תבינו לא נכון - הכל מאהבה, אבל לך תסביר את זה לאימא עם זאטוט או מטפלת בשעת טיול עם תינוק בעגלה. גם נוכח כמות הזרים המצויים בשכונה (כבר אמרתי ש"כאן בונים") הבנו שקבלנו "מוצר פגום" - כלבת שמירה היא כבר לא תהיה. אותה אהבה היא מפגינה גם כלפי ראשון הפועלים ועד אחרון האינסטלטורים.
אנחנו משלימות את הסיבוב ונכנסות אל תוך אחד הרחובות החדשים בשכונה, מה שקרוי בפי כל רחוב הולנדי (המצאה זוועתית עם ניחוח של חוץ לארץ. טוב לרשויות - מקטין עלויות כי לא צריך לבנות מדרכה משני קצוות הכביש ויופי לכל הנדל"ניסטים למיניהם כיוון שמאפשר בנייה רוויה עוד יותר מהרווי ממילא).
זהו רחוב השערים האחידים - שערי ברזל שבתחתיתם מצויים שלושה פתחים בצורת ריבועים קטנים. כמו תמונת הבזק המקפיאה אובייקט בתנועה - כך גם השערים הללו, באבחת יד אחת הוקפאו השערים הללו תחת איזושהי גחמת אופנה אדריכלית. שער, שער, פתח, פתח- קיקה דוחפת את חוטמה לתוך החללים המרובעים הקטנים. זו ההזדמנות שלה להתעדכן עם חבריה מעבר לגדר וגם מפגשים אילו מצויים במרווח הצר שבין טמפרמנט א' לב'. למדנו גם מאיפה צריך להימנע וכמו על ביצים אנחנו עוברות בשקט את הבית, בו שתי כלבות, אחת דנית ענקית והשנייה פינצ'רית זערורית פוצחות בדואט נביחות משתק. לעיתים מצטרפת לטיול גם החתולה - שתיהן חולקות אותו הצבע ואז המראה נראה קצת הזוי- אישה נגררת אחרי כלבה ומעט אחריהן בקצב אחיד ושמירת מרחק משתרכת חתולה...לאן נלך מחר?
