כנס שורשים

לא זוכרת אם שתי הקודמות באו עלינו לפני החג הגדול אבל עבודת השורשים של זה הצעיר תקפה אותנו ממש בעיצומן של ההכנות. שוב לאוורר את הארונות מכל החולצות שאני "ממש מתכוונת ללבוש השנה" ולנפנף אותם, הפעם לצמיתות, שוב לנקות מאחורי המקרר, שוב להתלבש על כל הנייר הזה שמסתובב בבית, להפריד ולתייק ויזות מחשבונות מיים וחשמל וכו'.

טוב, הכל נשאר בגדר הצהרת כוונות. אבל על העבודה התלבשנו - אני ובן זוגי עם הופעות אורח דלילות של הצעיר - מושא עבודה זו. כך מצאנו את עצמנו, למרות התחקיר המקיף שנעשה כבר בעבודה הראשונה אצל הגדולה, צוללים שוב אל נבכי עברנו. שוב נשלפו תעודות ישנות, צילומים מצהיבים ופנקסי זיכרונות וכאילו שלא די בכך, התקבלה אצלי הודעה במייל על כנס מחזורים של התיכון לציון יובל שנים להיווסדו. כך, תוך כדי שאני תוהה ומנסה להיזכר למי צריך לשרשר הלאה את הבשורה המשמחת: אחותי- או קיי. חברות - בסדר, זה היכה בי. לא רק לחברותי לשלוח את המייל- אלא גם לילדיהם, כן כן, שלמדו וסיימו ועתה הם בוגרים מן המניין. מילא התיכון חוגג יובל אבל אני?....

                       
                     כף ידו הימנית של חתן השמחה בגיל שלוש